הגענו למכון ענבלים כאשר עלה חשד כי לבננו גיא (שם בדוי) הפרעה בתקשורת. המטפלת במשפחתון סיפרה כי הוא מבלה הרבה זמן לבד. לא מחפש את קרבתה ומתרחק מקרבת הילדים האחרים. היא תיארה ישיבה כפופה וסיבוב של חפצים. אמרה שמאד קשה להוציא אותו מעיסוק זה.  הוא היה בן שנה וחצי. היינו אבודים. גיא היה פסיבי, מיעט בקשר איתנו, היה נצמד אלינו כאשר נכנס אדם זר, אך לא היתה תחושה כי הוא נהנה מהקשר אלא כי הוא פשוט מפחד ונצמד. היה עסוק בסיבוב כל מיני חפצים ולא התענין בנעשה סביבו. כמעט לא אמר מילים.

הפגישה הראשונית עם ענבל היתה מרגשת… תחושה שאנחנו בידיים טובות שיש כאן הרבה נסיון וידע ורצון אמיתי לעזור. ענבל ליוותה אותנו בהמשך התהליך - אבחנה במכון להתפתחות הילד, ובהמשך טיפולים אצלה ותוכנית בית שעזרה לנו לבנות.

תהליך האבחנה במכון להתפתחות הילד היה מאד לא פשוט עבורנו כהורים. זה לא שלא ידענו שיש בעיה, אבל היה קשה לשמוע את המילה אוטיזם. הרגשנו כמו בדרך ללא מוצא.

הקשר עם ענבל היה מאד משמעותי עבורינו. היא הראתה לנו דרך ללכת בה. הסבירה על הקשיים ועל הסיבות להתנהגויות המוזרות, נתנה כל מיני "טיפים" לאיך להגיע אל גיא וליצור איתו קשר. המפגשים אצל ענבל היו משמחים ועודדו אותנו. יחד בנינו תוכנית עבודה לבית. זה לא שהכל היה חלק… היו עליות וירידות, אבל לאורך כל הדרך היתה תחושה שענבל שם בשבילנו ושהיא מקבלת את גיא ואוהבת אותו. שהיא קשובה לו וגם שהיא קשובה אלינו, לצרכים שלנו כמשפחה כהורים כאנשים.

המשכנו במשך שלוש שנים את הטיפול הפרטני אצל ענבל… גיא התקדם מאד: כיום הוא נהנה מקשר, מחפש קשר איתנו, משתף אותנו וגם את שאר בני המשפחה. הוא גם  למד לשחק עם בני גילו. זה עדיין לא פשוט עבורו, אבל הוא מנסה. לא תמיד מבין… לא תמיד מצליח לעקוב אחרי מה שהם עושים, אבל הוא מנסה ומתאמץ ומחפש את קרבתם. לפעמים הוא מתעצבן מאד, כועס עלינו, על עצמו.  אבל הוא גם יודע להגיד שהוא ממש כועס ושזה ממש מעצבן… וככה יותר קל להבין ולהתייחס.

סיימנו את הטיפול בהרגשה שעשינו דרך ארוכה. גיא מתחיל כעת להשתתף בקבוצה חברתית ואנו מקווים כי יצליח ליישם את המיומנויות שרכש בטיפול הפרטני גם במסגרת גדולה יותר.

​

אמא של גיא, אוגוסט 2018